הקסם הפיקנטי שהופך כל ארוחה לחוויה חושית מעוררת

נכתב על ידי: צוות האתר פתרן

השימוש ברטבים או בתבלינים חריפים כתוספת למנה הינו שכיח בתרבויות שונות ברחבי העולם, לרבות ביבשת הדרום אמריקאית. מן המקורות ההיסטוריים נראה כי בני אדם החלו להשתמש בתבלינים חריפים כבר לפני אלפי שנים. כך לדוגמה, המקסיקנים נהגו להשתמש בצ'ילי לפני יותר מ-6000 שנה. לאורך השנים, הנוהג כאמור עבר מהיבשת הדרום אמריקאית אל החך האמריקני ומשם הדרך הייתה קצרה על מנת שלכל מדינה יהיה מן רוטב חריף משלה – במטרה לייחד את האוכל של כל תרבות.

מבחינה מסחרית, הרוטב החריף הראשון הופץ בשנת 1807 וכונה רוטב "קאיין" במדינת מסצ'וסטס השוכנת בצפון-מזרח ארצות הברית. אחד החלוצים בתחום השיווק של הרטבים החריפים היה מקילני – איש עסקים ויזם אמריקני שהמציא את רוטב הטבסקו והחל את הפריצה של הרטבים הפיקנטיים אל שווקים מרכזיים בארצות הברית. בתחילה הרטבים היו נפוצים בעיקר במסעדות ובבתי מלון, אך עד מהרה נכנסו הרטבים אל המטבח הביתי של רבים באמריקה.

איך מודדים עד כמה זה חריף?

בכדי לבחון את מידת החריפות פותח בשנת 1912 מדד סקוביל אשר נועד לאמוד את רמת החריפות של פלפלים חריפים על בסיס החומר הפעיל שבהם. בבסיס השיטה עומדת ההנחה כי בכל סוג של פלפל יש מידה משתנה של קפסאיצין (התרכובת שמגרה את העור) אשר נקשר לקולטנים הן בלשון שלנו. לדוגמה, פלפל חלפיניו מגיע לכ-5000 יחידות סקוביל. למעשה, תרכובת זו אינה מסיסה במים ולכן לגימת מים לאחר אכילת פלפל לא באמת עוזרת לנו להפחית את מידת החריפות, אלא זו מעין אשליה פסיכולוגית שמקלה על החום.

תוכן עניינים

מאמרים נוספים

קסם המילים: למה אנשים אוהבים לפתור תשחצים? למאמר המלא